גופו המיוסר של איוב הופך למעין מת בעודו מהלך, כאשר פצעיו המדממים והנמקים מתכסים בתולעים ובגלדים העוטפים אותו כבגד, כך שלָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה. אל הפצעים הלחים נדבקו חתיכות אדמה, או שעורו עצמו התייבש כמעין וְגוּשׁ עָפָר. בשל כך עוֹרִי רָגַע, כלומר העור נסדק ומתבקע כאדמה חרבה, או מתקמט ונע כגלים, ולבסוף וַיִּמָּאֵס כאשר הוא הופך למצחין ודוחה או פשוט נמס וזב דם וטיט. מתוך מציאות איומה זו של ריקבון, עולה תהייתו הכאובה כיצד יוכל להמשיך לעבוד את ה' בזמן שגופו קורס ומתכלה לחלוטין.
איוב, פרק ז׳, פסוק ה׳
לָ֘בַ֤שׁ בְּשָׂרִ֣י רִ֭מָּה (וגיש) [וְג֣וּשׁ] עָפָ֑ר עוֹרִ֥י רָ֝גַ֗ע וַיִּמָּאֵֽס׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.