איוב, פרק ז׳, פסוק ו׳

ימי הטובה של איוב, או ימי חייו בכלל, חולפים במהירות עצומה. הוא ממחיש זאת באומרו כי יָמַי קַלּוּ מִנִּי־אָרֶג, כלומר חלפו מהר יותר מכלי האורג הנע בזריזות, וכשם שחוטי האריגה נשזרים זה בזה כך כל יום שעובר מבטל את קודמו. בשל ייסוריו איוב מצר על כך שאינו יכול להמשיך לארוג בימיו לבוש רוחני של תורה ומצוות, וחייו מסתיימים וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה, מתוך ייאוש מוחלט וללא כל ציפייה לטובה מה'. דימוי האריגה נחתם במשחק מילים, שכן המשמעות הנוספת של המילה תִּקְוָה היא חוט, וכך ימיו כלים כחוט אריגה שנגמר ומותיר את הבגד חסר.