איוב, פרק ז׳, פסוק ז׳

איוב פונה ישירות אל ה' ומבקש ממנו זְכֹר כי קיומו שברירי, וכי רוּחַ חַיָּי חולפת במהירות כמו נשימה שיוצאת ואינה חוזרת לעולם. מתוך ייאושו הוא מצהיר כי לֹא־תָשׁוּב עֵינִי לִרְאוֹת טוֹב, וזאת כתשובה לרעיו שניסו לנחמו כי מובטחת לו אחרית טובה. איוב משוכנע כי ימות בטרם תגיע הנחמה ולעולם לא ישוב לחוות את הטוב שידע בעבר, שכן ייסוריו מונעים ממנו לפעול ומצבו הנוכחי נחשב כמוות. יתרה מכך, קביעה זו מתייחסת גם למצב שלאחר המוות, ומבטאת את חרדתו כי איבד את זכותו לטוב בעולם הבא, או אף משקפת כפירה באפשרות של תחיית המתים.