במהלך כיבוש הארץ בחרו בני ישראל לשמר את כׇּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם, כלומר יישובים שחומותיהם לא נהרסו והם נותרו בנויים בגובהם המקורי. ערים אלו נשארו בחזקת הכובשים ולכן לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל, למעט חריג אחד: זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ. ההחלטה להעלות באש דווקא עיר זו נבעה ממעמדה כעיר בירה מרכזית שהובילה את המלחמה, ושריפתה נועדה להטיל אימה על שאר העמים וכן להשמיד אויבים וחפצי עבודה זרה שהוסתרו בה. לצד מניעים מעשיים אלו, השריפה היוותה קיום של ציווי מפורש שעבר מה' למשה וממנו ליהושע, וכן תגובה לכך שחצור שימשה מוקד כינוס לאומות שביקשו להילחם בישראל.
יהושע, פרק י״א, פסוק י״ג
רַ֣ק כׇּל־הֶעָרִ֗ים הָעֹֽמְדוֹת֙ עַל־תִּלָּ֔ם לֹ֥א שְׂרָפָ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל זוּלָתִ֛י אֶת־חָצ֥וֹר לְבַדָּ֖הּ שָׂרַ֥ף יְהוֹשֻֽׁעַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.