חרף הניצחונות העצומים של בני ישראל וההשמדה המוחלטת שראו יושבי כנען סביבם, אף עיר לא בחרה להיכנע מרצון, מלבד גבעון [אברבנאל]. הפרשנים מסכימים כי סירובם של עמי כנען להשלים עם ישראל נבע מהתערבות אלוהית, שכן ה' הקשה את לבם. מציאות זו מוכיחה שאילו הערים היו מבקשות שלום, ישראל היו מחויבים לקבל את כניעתן, להטיל עליהן מס ועבדות, ולדרוש מהן לקיים את שבע מצוות בני נח, כחלק מהציווי המקראי לקרוא לשלום [אברבנאל, מלבי"ם].
[מלבי"ם] מוסיף ומסביר את השתלשלות האירועים שהובילה למצב זה: אילו יהושע היה פונה לכבוש את הערים הפרטיות מיד לאחר ניצחונו הכללי, סביר להניח שהן היו נכנעות מיד ומבקשות שלום. אולם, העובדה שהמערכה הצבאית נמשכה זמן רב היא זו שגרמה ליושבי הארץ להכביד את לבם ולהעדיף את המשך המלחמה.
מבחינה לשונית, הפסוק משתמש בביטוי הִשְׁלִ֙ימָה֙ אֶל ולא "השלימה את". בחירה זו מדגישה שמדובר במצב שבו לא נפתחה מלחמה כלל מלכתחילה, בניגוד ל"השלימה את" שהיה מרמז על שלום שהושג רק לאחר שכבר החלו הקרבות [מלבי"ם]. המילה בִּלְתִּ֥י משמעותה מלבד, והביטוי אֶת־הַכֹּ֖ל מתייחס לכל יתר הערים שנותרו [ביאור שטיינזלץ]. את כל אותן ערים סרבניות כבשו ישראל בכוח הזרוע, בהתאם לציווי ה' שהועבר ליהושע דרך משה [ביאור שטיינזלץ].