מסע הכיבוש של יהושע מתוחם בגבולות גיאוגרפיים ברורים, המשתרעים מהקצה הדרומי ועד לקצה הצפוני. הגבול הדרומי מסומן על ידי הָהָר הֶחָלָק, שלגבי פשר שמו קיימות מספר גישות בקרב המפרשים. גישה אחת מסבירה כי ההר נקרא כך משום שהיה חלקלק ודרכיו היו מחליקות [רש"י, שטיינזלץ]. פירוש נוסף מציע כי ההר היה קירח, ללא אילנות או צמחייה מרובה, בדומה למשמעות המילה בביטוי "איש חלק" [רד"ק, שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון חלוקה, כלומר שההר היה חצוי ומפוצל לשני כיוונים שונים [מצודת דוד, רד"ק].
הר זה הוא הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, כלומר מתנשא ומוביל לכיוון שעיר, אזור ששכן מדרום לים המלח ושימש כנקודת הציון הדרומית של המערכה [מצודת דוד, שטיינזלץ].
משם נמתח הגבול צפונה וְעַד בַּעַל גָּד, מקום שרוב הפרשנים מסכימים כי משמעותו "מישור גד". נקודה זו, הנמצאת בבקעת הלבנון תחת הר חרמון, שימשה כסמן הצפוני של הכיבוש [שטיינזלץ]. התוואי כולו, מן ההר החלק ועד בעל גד, היווה את הגבול המזרחי, אולם למעשה יהושע לא הספיק לכבוש בימי חייו את כל השטח הזה עד קצהו הצפוני [רש"י]. בתוך גבולות אלו, יהושע לכד את כל מלכי האזור, הכה אותם והמיתם [שטיינזלץ].