כיבוש ארץ כנען לא היה מבצע צבאי מהיר וקצר. על אף שהתיאורים הקודמים עשויים ליצור רושם של רצף ניצחונות בזק, המערכות הצבאיות נפרסו למעשה על פני תקופה ממושכת.
ברמה הפשטנית, הצירוף יָמִים רַבִּים בא להדגיש כי בניגוד למלחמות קודמות, כמו המערכה מול חמשת המלכים שהוכרעה במכה אחת רצופה בטרם החזרה למחנה בגלגל, המלחמה הנוכחית מול שאר מלכי הארץ התארכה ונמשכה שנים ארוכות [רד"ק, מלבי"ם]. הכתוב אמנם סוקר את המלחמות הללו בקיצור נמרץ, אך מבחינה היסטורית מדובר היה במאבק ממושך [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, מתחת לתיאור הזמן העובדתי, מסתתרת שכבת פרשנות ביקורתית כלפי מנהיגותו של יהושע. על פי גישה זו, הכתוב מציין כי עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ... מִלְחָמָה במשך זמן רב כדי לגנותו על כך שפעל בעצלות ועיכב במכוון את השלמת הכיבוש. יהושע ידע כי ייעודו, כפי שהבטיח לו ה', הוא להנחיל את הארץ לעם ישראל. מתוך כך, הוא הניח שאם יסיים את המלחמות ויחלק את הארץ במהירות, תסתיים שליחותו ויגיע יומו למות. לפיכך, הוא בחר להאט את קצב הלחימה במטרה להאריך את שנות חייו [רש"י, רלב"ג, רד"ק].
התנהלות זו של יהושע עומדת בניגוד מוחלט למעשיו של משה רבו. כאשר ה' ציווה על משה להילחם במדיינים והודיע לו שמיד לאחר מכן ייאסף אל עמיו וימות, משה לא השתהה לרגע וזירז את העם לצאת מיד לקרב. בעקבות מחשבתו של יהושע לעכב את המערכה כדי להרוויח זמן, הוא נענש בכך שקוצצו עשר שנים משנות חייו, שכן עצת ה' היא זו שתקום בסופו של דבר [רד"ק].