תחשבו רגע על מגדל קוביות גבוה שבניתם. אם תרצו להפיל אותו, בטח תצטרכו לדחוף אותו חזק עם היד, נכון? אבל איך הייתם מגיבים אם חומת אבן ענקית וחזקה הייתה נופלת רק בגלל רעש של צעקה?
זה בדיוק מה שקרה ברגע השיא של כיבוש יריחו. אחרי ימים שלמים שבהם בני ישראל הלכו מסביב לעיר בשקט מוחלט, פתאום נשמע קול ארוך של שופר. ברגע שהכוהנים תקעו בשופרות, כל העם הצטרף אליהם. הכתוב משתמש במילה וַיָּרַע כדי לתאר את קול התרועה העצום והשמח של העם, שהתערבב יחד עם קול השופרות.
הרעש היה כל כך גדול, ומיד קרה פלא עצום: החומה המבוצרת של יריחו קרסה ונפלה עד היסוד. החומה לא נשברה רק בצד אחד, אלא נפלה כולה מסביב בצורה שווה. לכן נאמר שכל אחד נכנס לעיר אִישׁ נֶגְדּוֹ, כלומר, כל אדם יכול היה פשוט לצעוד ישר קדימה אל תוך העיר מהמקום המדויק שבו הוא עמד, בלי לחפש פרצה מיוחדת או שער.
למרות הנפילה הגדולה של כל החומה, החלק שבו עמד הבית של רחב נשאר שלם לחלוטין ולא נפל. כך בני ישראל צעדו פנימה דרך האבנים שקרסו וַיִּלְכְּדוּ, כלומר כבשו, את העיר.