תארו לעצמכם שאתם עומדים מול עיר ענקית ומוקפת בחומה גבוהה, וצריכים לכבוש אותה. אילו כלי נשק הייתם לוקחים איתכם? ה׳ מצווה על בני ישראל להקיף את העיר יריחו בסדר הליכה מיוחד מאוד. בראש התהלוכה צעדו הלוחמים, אחריהם הלכו שבעה כהנים, ומאחוריהם נשאו את ארון הברית. הכהנים החזיקו בידיהם שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים. המילה יובל פירושה איל, שהוא הכבש הזכר, ולכן הכוונה היא לשופרות שעשויים מקרניים של אילים.
בזמן שהקיפו את העיר נאמר כי וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. הכהנים לא חיכו רק ליום השביעי והאחרון, אלא תקעו בשופרות תוך כדי הליכה בכל יום ויום של ההקפות. יש דבר מרתק בצליל שהם השמיעו. בדרך כלל, כשיוצאים למלחמה, תוקעים בשופר בקול שבור ורועד שמזכיר צרה וקריאה לעזרה. אבל כאן, הכהנים השמיעו קול תקיעה ישר ופשוט, קול שרגילים לשמוע בימי חג. הסיבה לכך היא שהתקיעה הזו נועדה להראות ביטחון מלא. בני ישראל היו כל כך בטוחים שה׳ יעזור להם, שהם צעדו אל מול העיר מתוך שמחה ורוגע, בידיעה ברורה שהניצחון מובטח להם.