תארו לעצמכם שאתם צועדים יחד עם המון אנשים, וכולם צריכים לשמור על שקט מוחלט. נשמע קשה, נכון? זה בדיוק מה שקרה כשבני ישראל הקיפו את חומות יריחו. יהושע נותן להם פקודה ברורה לשמור על דממה, והוא מחלק את האיסור לשלושה חלקים כדי שיהיה ברור לגמרי: קודם כל, לֹא תָרִיעוּ, כלומר אסור להשמיע תרועות של שמחה. אחר כך הוא מוסיף וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם, שזה אומר שאסור לצעוק. ולבסוף, ההקפדה הכי גדולה היא שוְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר, כלומר אסור אפילו לדבר בלחש.
למה בעצם היה צריך כל כך הרבה שקט? המטרה הייתה חכמה מאוד: כדי שהאנשים בתוך יריחו לא ישימו לב שבני ישראל הולכים ממש מתחת לחומה, ולא יזרקו עליהם אבנים מלמעלה. אולי תשאלו את עצמכם למה ה' לא עשה פשוט נס כדי להגן עליהם? התשובה היא שה' לא עושה ניסים סתם כך כשלא חייבים. אם אפשר לשמור על שקט ולהיזהר בדרך טבעית ורגילה, זה מה שצריך לעשות.
הדממה הזו הייתה צריכה להימשך עַד יוֹם הפקודה. הכוונה כאן היא ליום השביעי של ההקפות, שבו יהושע סוף סוף ייתן לעם את הסימן לצעוק ולהריע בקול גדול.