יצא לכם פעם לראות מקום עתיק והרוס ולתהות למה אף אחד לא בונה אותו מחדש? אחרי שיריחו נכבשה ונהרסה, הוטלה עליה גזרה מיוחדת מאת ה' להישאר חרבה לתמיד. המטרה הייתה שכל מי שיעבור באזור ויראה את החומות ששקעו באדמה, יבין מיד שזה לא סתם הרס של מלחמה רגילה, אלא נס עצום שה' עשה.
כדי לוודא שאף אחד לא יבנה את העיר שוב, יהושע מכריז וַיַּשְׁבַּע, כלומר הוא מטיל קללה חמורה לפני ה' על מי שיעשה זאת. הוא אוסר לבנות את הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ. למה הוא אומר גם את העיר הזאת וגם את יריחו? כדי ללמד אותנו שני דברים: אסור לבנות שום עיר חדשה על השטח הזה אפילו אם יתנו לה שם אחר, וגם אסור לבנות עיר במקום אחר ולקרוא לה יריחו.
אבל מה יקרה למי שבכל זאת יחליט להפר את הציווי ולבנות את העיר? הפסוק אומר בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ. בדרך כלל, כשאדם מקים עיר חדשה, הוא עושה את זה כדי שכולם יזכרו אותו ואת המשפחה שלו להרבה שנים. לכן העונש כאן הוא מידה כנגד מידה. אדם שינסה להקים מחדש את העיר שה' החריב, ייענש בכך שהוא יאבד את משפחתו במהלך הבנייה. כשהוא יניח את היסודות של העיר ימות הבן הבכור שלו, וכשהוא יסיים את הבנייה ויעמיד את דלתות העיר, ימות הבן הצעיר ביותר, וכך לא יישאר לו זכר. הקללה הזו אכן התקיימה במלואה הרבה דורות לאחר מכן, בתקופה של המלך אחאב, כאשר אדם בשם חיאל החליט לבנות את יריחו מחדש.