יצא לכם פעם להבטיח משהו ממש חשוב לחבר, והרגשתם שאתם חייבים לקיים את ההבטחה הזו בעצמכם? בדיוק כשחומות יריחו נופלות והעיר נכבשת, יהושע עוצר הכול כדי לדאוג למשהו חשוב מאוד: לקיים הבטחה. הוא פונה לשני המרגלים ואומר להם בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה. למה יהושע שולח דווקא אותם ולא חיילים אחרים? כי הם אלו שהבטיחו לרחב שישמרו עליה, ולכן האחריות לקיים את ההבטחה מוטלת עליהם, בדיוק כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ.
בתחילת המשימה, המרגלים נקראים הָאֲנָשִׁים, מילה שמראה על המעמד המכובד והחשוב שלהם. יהושע ציווה עליהם להוציא משם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, כלומר את רחב, את ההורים שלה, את המשפחה הקרובה ואת הרכוש שלה. אבל המרגלים החליטו לעשות אפילו יותר מזה והוציאו מהבית גם את כל המשפחה המורחבת של רחב. בגלל שהם שינו קצת את מה שיהושע אמר להם לעשות, בפסוק הבא הם כבר לא ייקראו בתואר המכובד "אנשים", אלא "נערים". למרות זאת, יהושע הסכים בסוף עם מה שהם עשו, כי כל אותם אנשים נוספים באמת מצאו מחסה בתוך הבית של רחב.