נסו לדמיין שאתם מוצאים אוצר ענק, אבל אומרים לכם שאסור לכם לקחת ממנו אפילו מטבע אחד לעצמכם. קשה, נכון? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל כשהם כבשו את העיר יריחו. היה להם כלל ברור מאוד: לחיילים אסור לקחת שום שלל אישי הביתה.
היה הבדל בין חפצים פשוטים שנהרסו, לבין חפצים יקרים שעשויים ממתכות כמו כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. למה דווקא החומרים האלה נשמרו? כי בניגוד לדברים אחרים שיכולים להישרף באש, מתכת לא נעלמת. גם אם היא נמסה מהחום, החומר עצמו תמיד נשאר.
לכן, כל המתכות היקרות האלה הוגדרו כקדושות. במקום שהחיילים ייקחו אותן לעצמם, הן הועברו ישר אל אוֹצַר ה', שזהו בעצם אוהל מועד. ממש באותו מקום כבר שמרו בעבר אוצרות מיוחדים שהוקדשו לה' ממלחמות קודמות, וכך גם האוצרות של יריחו נשמרו שם בקדושה.