שופטים, פרק י״ח, פסוק כ״ד

תארו לעצמכם מצב שבו מישהו לוקח מכם את הדברים שהכי חשובים לכם בעולם, ואז עוד מתפלא ושואל למה אתם כועסים. זה בדיוק מה שמרגיש האיש בסיפור שלנו. הוא צועק בייאוש כי לקחו לו אֶת אֱלֹהַי, כלומר את הפסל שלו שאליו התפלל. אבל זה לא הכול, הם לקחו גם וְאֶת הַכֹּהֵן. למה זה כל כך נורא עבורו? כי אם היו לוקחים רק את הפסל, הוא היה יכול להכין אחד חדש במקומו. אבל ברגע שלקחו גם את הכהן, אין לו מי שיעזור לו להמשיך את העבודה לפסל, והוא מרגיש שהוא איבד הכול. מתוך העצב הגדול הזה הוא צועק וּמַה לִּי עוֹד. הוא בעצם שואל: מה כבר נשאר לי בבית ובחיים אחרי שגזלו ממני את הדברים היקרים לי ביותר? ולכן, הוא כל כך מופתע וכועס על האנשים שגזלו אותו, והוא אומר להם וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ. הוא פשוט לא מבין איך הם בכלל מעיזים לשאול אותו מה קרה לו ועל מה הוא מתלונן, אחרי שרוקנו אותו מכל מה שהיה לו.