תארו לעצמכם שאתם חוזרים ממשימת חיפוש חשובה וגיליתם מקום פשוט מושלם. מה הייתם אומרים לכולם? המרגלים של השבט חוזרים מהעיר ליש בדיוק בתחושה הזאת. הם ראו שהארץ טובה מאוד ומסבירים שאין שום צורך לשלוח עוד אנשים שיבדקו אותה. לכן הם מזרזים את העם לצאת מיד לדרך וקוראים להם קוּמָה וְנַעֲלֶה, שזו קריאה של עידוד וזירוז לקום ולפעול.
המרגלים רואים שהעם לא ממהר, ולכן הם אומרים להם וְאַתֶּם מַחְשִׁים. הפירוש של המילה הזו הוא שתיקה, והמרגלים בעצם מוכיחים את העם ושואלים אותם: למה אתם יושבים בשקט, מתעצלים ולא עושים שום דבר? במקום זה, אתם צריכים לקחת את העניינים לידיים בזריזות ובהתלהבות. הם מבקשים מהם אַל תֵּעָצְלוּ, כלומר אל תתעכבו ואל תתרשלו. כדי להרגיע את העם שאולי חושש ממלחמה קשה, המרגלים מסבירים להם שהם רק צריכים לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ. כלומר, הם בכלל לא יצטרכו להילחם, אלא רק להיכנס לארץ ולקבל אותה בקלות.