אנשי שבט דן פונים אל הכהן בשילוב של השתקה לצד פיתוי לקידום מעמדו. תחילה הם דורשים ממנו לחדול מצעקותיו על לקיחת הפסלים ממיכה. הדרישה הַחֲרֵשׁ משמעותה פשוט שתוק, והציווי שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ משמעו לסתום את הפה כדי שקולו לא יישמע כלל [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם].
לאחר ההשתקה, הם מציעים לו להצטרף אליהם ולקבל על עצמו תפקיד של מנהיג רוחני, לְאָב וּלְכֹהֵן, מעמד שבו ישמש כמורה וכמלמד של כולם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כדי לפתות אותו, הם מציגים את הרווח האישי שיצמח לו ממעבר זה, ושואלים האם עדיף לו להישאר כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד ולשרת אדם פרטי, או להתקדם ולהיות כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל. הפרשנים מסכימים כי הצעתם נועדה לשכנע אותו שמדובר בקידום מקצועי משמעותי. המילים לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה משמשות כאן כמילים נרדפות, שכן גם השבט נקרא במקרא משפחה [מצודת ציון].