לאחר שבני דן יוצאים לדרכם, מתארגן מרדף אחריהם על ידי תושבי המקום המבקשים להגן על המרכז הרוחני שהוקם שם.
הפרשנים מסכימים כי כאשר נאמר הֵמָּה הִרְחִיקוּ, הכוונה היא לשלב שבו בני דן כבר היו רחוקים מבית מיכה. האנשים שיוצאים בעקבותיהם הם אלו המתגוררים בבתים אֲשֶׁר עִם בֵּית מִיכָה, כלומר השכנים הגרים סמוך מאוד לביתו [מצודת דוד], סביב המרכז הרוחני שבנה [ביאור שטיינזלץ].
כדי לצאת למרדף, השכנים נִזְעֲקוּ. הפרשנים מבארים כי משמעות המילה היא שהם נאספו ונקבצו יחד. הסיבה שהתאספות זו מתוארת בלשון זעקה היא משום שקיבוץ האנשים נעשה על ידי קול צעקה, המזעיק ומעורר את העם להתאסף במהירות [רד"ק ומצודת ציון]. בסופו של דבר, הרודפים וַיַּדְבִּיקוּ את בני דן, כלומר השיגו אותם והגיעו לקרבה הדוקה אליהם [מצודת ציון וביאור שטיינזלץ].