העימות בין בני דן למיכה מגיע לנקודת אל חזור, בה הדיון החד-צדדי הופך לאיום פיזי מפורש. בני דן מזהירים את מיכה כי המשך מחאתו לא יועיל לו, אלא רק יעמיד את חייו וחיי משפחתו בסכנה קיומית מיידית.
הם דורשים ממנו אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ, כלומר, מוטב לו לשתוק כל עוד הוא נמצא בחברתם [מצודת דוד]. הפרשנים מסבירים כי אם מיכה ימשיך להקים מהומה ולדבר, הוא יביא על עצמו אסון [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. האיום מנוסח במילים פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם, כאשר המילה יפגעו מתפרשת במשמעות של מכת מוות ופגיעת חרב קטלנית [רד"ק, מצודת ציון].
הפגיעה עלולה לבוא מידי אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לאנשים כעסנים, קצרי רוח ובריונים הנמצאים בתוך המחנה של בני דן [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בני דן מציגים זאת כאזהרה מפני אותם גורמים אלימים בסיעתם, שעלולים לאבד שליטה ולהרוג את מיכה.
התוצאה של התגרות באותם כעסנים תהיה וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ. הפועל ואספתה מבטא כליון, מוות והסתלקות מן העולם [רד"ק, מצודת ציון]. בני דן מבהירים למיכה כי בעקשנותו הוא יהיה הגורם הישיר למותו שלו, וכן למותם של כל האנשים והנספחים שבאו עמו להילחם [רד"ק, מצודת דוד].