אנשי שבט דן מוצאים את עצמם בסמוך לביתו של מיכה, ושם מתרחש מפגש מפתיע. קולו של נער לוי נשמע, והם מיד מזהים אותו. מתוך פליאה על נוכחותו במקום הזר, הם סרים אל הבית וממטירים עליו רצף של שאלות שנועדו לברר את פשר מעשיו.
כאשר הֵמָּה עִם בֵּית מִיכָה, כלומר כאשר התארחו או עמדו בסמוך לבית, הם שמעו את הנער מדבר והכירו את קולו. ההיכרות המוקדמת עמו מוסברת בכך שבני דן שהו לעיתים בנחלת יהודה כפועלים או כאורחים, או שהנער עצמו שוטט בעבר בנחלת דן [ביאור שטיינזלץ]. הסבר נוסף להיכרות זו נעוץ בייחוסו של הנער: בהיותו לוי ממשפחת קהת, שעריהם שכנו בין היתר בנחלת שבט דן, הוא היה מוכר היטב לבני המקום [מלבי"ם].
האנשים פונים שָׁם, אל תוך הבית, ושואלים את הנער שלוש שאלות מעשיות על עצם הימצאותו במקום שאינו מקומו הטבעי: מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם, כלומר מי הביא אותך לפה [מצודת ציון]; וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה, מהו העסק או המלאכה שלך כאן; וּמַה לְּךָ פֹה, מהו השכר שאתה מקבל על עבודתך [מצודת דוד, מלבי"ם].
מעבר לבירור המעשי, רצף השאלות מקפל בתוכו תמיהה עמוקה וביקורת סמויה על הנער, שהיה נכדו של משה רבנו. השאלות מהדהדות ביטויים שנאמרו למשה עצמו: המילה "הלום" מזכירה את האזהרה שקיבל משה בסנה "אל תקרב הלום", השאלה "מה... בזה" מרמזת לשאלה "מה זה בידך", והמילה "פה" מזכירה את הפסוק "מי שם פה לאדם". התמיהה היא כיצד ייתכן שזרעו של משה הגיע למעמד ולמקום כזה [רש"י].
רובד נוסף לתמיהה זו מציג גישה שלפיה הלוי לא באמת האמין בעבודה זרה, אלא נהג לדחות את המקריבים לאליל ולהגיד להם שאין בו שום ממשות. לפיכך, השאלות מופנות כלפי הסתירה הפנימית שבמעשיו: בתור נכדו של משה, מי הביא אותך לכאן? מה אתה עושה בזה שאתה הודף את עובדי האלילים? ומאחר שאינך מאמין בעבודה זרה, מה לך פה וכיצד נעשית לה כומר? [חומת אנך].