שעת הכושר של המרגלים מגיעה, והם מנצלים את ההזדמנות כדי לרוקן את מקדשו הפרטי של מיכה מתכולתו. הכתוב חוזר על תיאור כניסתם ולקיחת הכלים, אף שהדבר כבר הוזכר קודם לכן, כדי להוות רקע לתגובתו של הכהן למעשיהם [רד"ק]. הכלים שנלקחו היוו את תכולת מקדשו הקטן של מיכה [ביאור שטיינזלץ], כאשר הצירוף פֶּסֶל הָאֵפוֹד בא להדגיש כי בניגוד לפסלים אחרים שהם חסרי אפוד, פסל זה היה מחובר לאפוד [רד"ק].
באשר להשתלשלות האירועים, המפרשים מציגים תמונות מצב שונות. יש המסבירים כי המרגלים נכנסו לבית מיכה בזמן שהכהן כלל לא שהה בביתו, ורק לאחר מכן, כאשר הגיעו אל המחנה והכלים בידם, פנה אליהם הכהן בשאלה [מצודת דוד]. מנגד, יש המבארים כי הכהן שב למקום ומצא אותם בבית מיכה, שהיה ממוקם לפני ביתו שלו, וראה אותם מוציאים את הכלים מן הבית [מלבי"ם].
שאלתו של הכהן, מָה אַתֶּם עֹשִׂים, מתפרשת במספר רבדים. ברמה הפשוטה, זוהי תמיהה על עצם הלקיחה, כלומר, מדוע אתם לוקחים את הכלים [מצודת דוד]. מתעוררת השאלה מדוע הכהן הסתפק בשאלה שקטה ולא צעק לעזרה. ההסבר לכך הוא שאילו היה צועק, אנשי ביתו של מיכה היו נזעקים ומונעים את הגניבה, שכן המרגלים מנו באותה עת חמישה אנשים בלבד [מלבי"ם].
ברובד עמוק יותר, שאלתו של הכהן טמנה בחובה תוכחה סמויה, שבה רמז להם כי אין זה ראוי ללכת אחר עבודה זרה שהיא הבל. תגובתם העתידית של המרגלים, שיורו לו לשתוק, נועדה לענות על כלל מניעיו האפשריים: אם תהה על עצם הלקיחה - שיחריש; אם התכוון להוכיחם על העבודה הזרה - שישים ידו על פיו כי אינם מוכנים לקבל תוכחה; ואם דאגתו נבעה מאובדן פרנסתו ככהן המקום, הרי שהם מציעים לו להצטרף אליהם ולזכות בכבוד ובשכר רב יותר [חומת אנך].