העיר ליש נפלה לידי שבט דן בקלות יחסית בשל בידודה המוחלט, הן בשל ריחוקה והן בשל מצבה המדיני, שהותיר אותה חסרת הגנה. תושבי העיר חיו בשלווה מנותקת, מצב שהפך לנקודת התורפה הקטלנית שלהם בעת ההתקפה.
הפרשנים מסבירים כי לתושבי ליש היה מצב של ואין מציל, שכן לא היה מי שיבוא לעזרתם. הסיבה הראשונה לכך מוסברת במילים כי רחוקה היא מצידון. אף על פי שהמשפחות שהתיישבו בעיר היו ממוצא צידוני, המרחק הגדול ממרכז השלטון בצידון מנע כל אפשרות של סיוע, והעיר נכבשה עוד בטרם הספיקה השמועה על ההתקפה להגיע לאוזני הצידונים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
סיבה נוספת לחוסר הישע שלהם היא שודבר אין להם עם אדם. תושבי העיר חיו בניתוק מוחלט מסביבתם, ללא כל מגע עם אנשים אחרים [ביאור שטיינזלץ], ומבלי שכרתו בריתות הגנה או הסכמים עם שכניהם שהיו יכולים לעמוד לצדם בעת צרה [מצודת דוד].
נוסף על הבידוד המדיני, גם תנאי השטח פעלו לרעתם. העיר שכנה בעמק, מיקום נחות שגרם לכך שיהיה נוח וקל לכבוש אותה [מלבי"ם]. מיקומה המדויק היה אזור הסמוך למקום הנקרא לבית רחוב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לאחר הניצחון, בני שבט דן ויבנו את העיר וישבו בה. הצורך בבניית העיר מחדש נבע מכך שבמהלך המלחמה והכיבוש הם שרפו את העיר כליל, ורק לאחר מכן יכלו להתיישב בה [מצודת דוד].