חמשת האנשים שסיירו בארץ פונים אל אחיהם ומדווחים להם על ממצאים בעלי ערך דתי שנמצאים בקרבת מקום. הפועל וַיַּעֲנוּ אינו מציין תשובה לשאלה שנשאלה, אלא משמש כביטוי לפתיחת דברים [מצודת ציון]. אותם אנשים מוגדרים כהַהֹלְכִים לְרַגֵּל, שכן הם הלכו לסייר באזור עוד קודם לכן [מצודת דוד]. עצם שליחותם כמרגלים היא שאיפשרה להם לגלות את המידע הזה, שכן במהלך סיורם הם שאלו באותם תרפים [מלבי"ם]. העיר שאותה הלכו לרגל, לַיִשׁ, היא העיר לשם המוזכרת בספר יהושע, אשר שמה שונה בהמשך לדן על שם אבי השבט [רלב"ג].
המרגלים פונים לאחיהם בשאלה רטורית, הַיְדַעְתֶּם, כלומר, הרי אינכם יודעים כלל מה נמצא ממש מולכם [מצודת דוד]. הם מגלים להם כי באחד מהַבָּתִּים הָאֵלֶּה נמצאים פריטי פולחן, אפוד, תרפים, פסל ומסכה, שיכולים לשמש אותם לצרכיהם [ביאור שטיינזלץ]. לאור זאת, הם מנחים אותם, דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ, כלומר, הכינו את עצמכם וקחו את החפצים הללו [מצודת דוד].