לאחר כיבוש המקום, מבססים בני שבט דן את אחיזתם בעיר על ידי שינוי שמה, מתוך רצון לקשור אותה לשורשיהם ההיסטוריים. בני השבט בנו מחדש את העיר וקראו לה דן [רלב"ג]. המילה וְאוּלָם משמעותה "אבל" [מצודת ציון], והיא באה להדגיש כי לָרִאשֹׁנָה, כלומר טרם ששינו את שמה, העיר נקראה בשם ליש [מצודת דוד]. שם חדש זה שהעניקו לה בני דן, התקבע ונשאר עמה לדורות [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה נוסחית, ישנה הקפדה על כך שהפסוק נכתב במילה בְּשֵׁם עם האות בי"ת בתחילתה, ולא "כשם" עם כ"ף [מנחת שי].
הכתוב מדגיש כי העיר נקראה על שם דן אביהם, אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל, כלומר ליעקב אבינו [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי תוספת זו נועדה למנוע טעות בהבנה ההיסטורית. ללא פירוט זה, ניתן היה לחשוב שראש המשפחה הספציפית שעלתה לכבוש את ליש נקרא במקרה בשם דן, ועל שמו החליטו לקרוא לעיר. לכן הכתוב מבהיר במפורש שהעיר נקראה על שם אבי השבט המקורי, בנו של יעקב [רד"ק, מצודת דוד]. בנוסף, מבחינה דקדוקית המילה יוּלַּד נכתבת בצורה ייחודית עם האות וי"ו ועם דגש באות למ"ד [רד"ק, מנחת שי].