המרגלים שבים ממשימתם ומגישים דיווח נלהב ודחוף, שנועד לעודד את העם לצאת ולכבוש נחלה חדשה. הם מתארים יעד אידיאלי המשלב פגיעות צבאית מוחלטת עם שפע חומרי יוצא דופן, ומבטיחים הצלחה מהירה וחסרת מכשולים.
המילה כְּבֹאֲכֶם מתפרשת בכמה רבדים המשלימים זה את זה. משמעותה הבסיסית היא פשוט כאשר תבואו [ביאור שטיינזלץ], אך היא נושאת גם קריאה לפעולה מיידית: יש לצאת לדרך תכף ומיד וללא כל דיחוי, שכן התמהמהות עלולה להוביל לכך שהדבר ייוודע לתושבי המקום והם יתחמשו ויתכוננו לקרב [מלבי"ם]. בנוסף, טמונה במילה זו הבטחה למסע בטוח, שבו תגיעו ישירות ליעדכם מבלי להיתקל במלחמות לאורך הדרך [מצודת דוד].
היעד עצמו מתואר כעַם בֹּטֵחַ, כלומר אוכלוסייה שלווה שאינה חוששת ממלחמה, אינה רגילה בה [ביאור שטיינזלץ], ולכן גם לא תילחם בכם חזרה [מלבי"ם].
המרגלים מבקשים להסיר כל ספק לגבי טיבה של הנחלה, הן מבחינת גודלה והן מבחינת איכותה [מלבי"ם]. מבחינה כמותית, וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם – מדובר בשטח גדול מאוד שיוכל להכיל ברווחה את כל הבאים להתיישב בו כאשר ה' ימסור אותו לידם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה כִּי מבטאת בהקשר זה תנאי שמשמעותו "אם" [מצודת ציון], או לחלופין מבטאת ודאות מוחלטת שה' כבר נתן את הארץ בידם [ביאור שטיינזלץ].
מבחינה איכותית, זהו מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר. הביטוי כׇּל דָּבָר מדגיש שלא חסר במקום שום פרט [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי ההדגשה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ באה ללמד שעל אף שהאזור המדובר נמצא מחוץ לגבולות ארץ ישראל, ניתן למצוא בו את כל הדברים הטובים המצויים בארץ ישראל [מצודת דוד, מלבי"ם]. יתרה מכך, הארץ כה עשירה עד שלא חסר בה שום דבר הקיים בשום ארץ אחרת בעולם [רד"ק, מצודת דוד].