הגעתם של בני דן לאזור הר אפרים מהווה את נקודת הפתיחה לתוכנית פעולה מחושבת. כאשר הכתוב מציין וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה, הכוונה היא שהמחנה עבר באזור שבו שכן ביתו של מיכה. בשלב זה, חמשת המרגלים שסיירו במקום קודם לכן, עדכנו את שאר הלוחמים על הימצאותם של אפוד, תרפים ופסל, והם הסכימו יחד לגזול אותם [אברבנאל].
ההגעה לבית מיכה לוותה במהלך טקטי שנועד להרחיק את הנער הלוי, ששימש ככוהן, מן המקום. המרגלים ניגשו תחילה אל הבית ושאלו לשלומו של הכוהן. בעקבות המפגש, וכאשר נודע לכוהן על נוכחותם של שש מאות לוחמים חמושים בפתח שער העיר, הוא יצא מביתו והלך לשער כדי לראותם. בזמן שהכוהן שהה בשער ושוחח עם הלוחמים, ניצלו המרגלים את היעדרותו, נכנסו חזרה לבית ולקחו את כל כלי הפולחן באין מפריע [אברבנאל].