ויקרא, פרק כ״ד, פסוק י״ח

אדם הגורם בידיו נזק ישיר וממית לחלוטין בהמה של אדם אחר, הוא וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה החייב בפיצוי. התורה קובעת כי הוא יְשַׁלְּמֶנָּה, מילה המבהירה כי התשלום נסוב על הבהמה עצמה, ומלמדת שהמזיק מוסר את הפגר לבעלים ורק משלים את הפער הכספי לערכה המקורי. הדרישה לשלם נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ אינה מחייבת מסירת בהמה חלופית, אלא העברת תשלום ממון מדויק המאפשר קניית בהמה זהה לחלוטין בנתוניה ובייחוסה. סמיכות הדין לעונש המוות על הריגת אדם נועדה להדגיש כי בניגוד לאדם שנברא בצלם ה', הריגת בהמה נחשבת לפגיעה ממונית בלבד.