ויקרא, פרק כ״ד, פסוק ט׳

מערכת לחם הפנים נחשבת למנחה אחת שלמה, ולכן נאמר בלשון נקבה כי היא וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כאשר הכהן הגדול נוטל מחצית מהלחם לעצמו ושאר הכהנים חולקים ביתרה. הכהנים מצווים על הלחם בזכר וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, פעולה המעלה את ההזנה הגופנית לעבודת קודש, כשם שגם שלבי הכנתו חייבים להיעשות בקדושה. הכתוב מדגיש כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ כדי ללמד הן על זכותו של הכהן הגדול לקבל את חלקו ללא גורל, והן על אחדות הלחם שבו כל הכיכרות מעכבות זו את זו. זכות אכילה זו מוענקת רק לאחר הקטרת הלבונה שהיא מֵאִשֵּׁי יְהֹוָה, ונוהגת במקדש הקבוע כחָק־עוֹלָם, מונח המרמז גם על מזון ומסמל את השפע התמידי שה' מעניק לעולמו.