יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשאדם מאוד חשוב ומכובד עושה טעות בלי כוונה? אפילו הכהן הגדול, שהוא האיש החשוב ביותר במשכן, עלול לטעות לפעמים. כשהוא מבקש סליחה וכפרה על הטעות שלו, התהליך הוא מיוחד ויוצא דופן. במקום לעשות זאת בחוץ כמו בדרך כלל, הוא נכנס ממש אל תוך ההיכל של המשכן.
הפעולה הראשונה שעליו לעשות היא וְטָבַל, כלומר הוא צריך להכניס את האצבע שלו לגמרי אל תוך הכלי כדי שהנוזל יידבק אליה, ולא רק להעביר ניגוב קל. התורה מדגישה שהוא עושה זאת עם אֶת אֶצְבָּעוֹ, והכוונה היא לאצבע המורה של יד ימין, כי היא האצבע הכי נוחה, מיומנת ומדויקת לפעולה הזו. המילה בַּדָּם מלמדת אותנו שכבר מההתחלה צריך להיות בכלי מספיק נוזל לכל הפעולות שהוא יעשה בהמשך.
לאחר מכן הכהן עושה פעולה שנקראת וְהִזָּה. הוא לא שופך את הנוזל מהכלי ולא מורח אותו, אלא מתיז בעדינות מעט טיפות מתוך האצבע שלו. התורה כותבת שוב את המילים מִן הַדָּם כדי ללמד אותנו כלל חשוב: הכהן לא יכול להתיז כמה פעמים מאותה טבילה. לפני כל התזה, הוא חייב לטבול את האצבע שלו מחדש בתוך הכלי. את הפעולה הזו הוא עושה בדיוק שֶׁבַע פְּעָמִים, כשהוא סופר כל התזה בנפרד בסדר רגיל, מאחת ועד שבע.
לאן הכהן מכוון כשהוא מתיז? התורה אומרת אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ. הכהן עומד מול הפרוכת, שהיא הווילון המיוחד שמפריד בין ההיכל לקודש הקודשים, ומכוון בדיוק לאמצע שלה, מול המקום שבו ניצב ארון הברית. הטיפות אפילו לא חייבות לגעת בווילון עצמו, העיקר שהוא מכוון את ההתזה לשם. ולמה קוראים לזה פרוכת הַקֹּדֶשׁ? בתוך ארון הברית נמצאת התורה. כשהכהן הגדול טועה, זה בדרך כלל בגלל טעות בהבנת ההלכה. לכן, הוא עושה את הפעולות האלו בדיוק מול המקום שממנו מגיעה התורה. כל טבילה והתזה מזכירות לו שעליו לחזור ולהתרכז בלימוד התורה מתוך תשומת לב מלאה, וכך הוא מתקן את הטעות שלו.