ויקרא, פרק ד׳, פסוק ו׳

כפרתו של הכהן הגדול על חטאו מתבצעת בתוך היכל המשכן, שם הוא טובל לחלוטין את אצבעו המורה הימנית בכלי המכיל מראש כמות דם מספקת לכל העבודה (וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם). לאחר מכן הוא מתיז מעט דם באצבעו בכוח קל (וְהִזָּה), כאשר עליו לטבול את האצבע מחדש בכלי (מִן הַדָּם) לפני כל אחת משבע ההתזות הנפרדות והעוקבות (שֶׁבַע פְּעָמִים). הכהן מכוון את ההזאה בדיוק אל אמצע הפרוכת המבדילה בין ההיכל לקודש הקודשים (אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ), מול המקום שבו ניצב ארון הברית, אף שאין חובה שהדם ייגע בפרוכת עצמה. ביצוע העבודה דווקא מול ארון הברית, שממנו שואב הכהן את סמכותו, מסמל את הדרישה ממנו לשוב ולהתמסר ללימוד התורה כדי לתקן את שגגתו. הדגשת קדושת הפרוכת מלמדת כי בניגוד לחטא של ציבור שלם, חטאו של יחיד אינו גורם לסילוק השכינה.