ויקרא, פרק ד׳, פסוק כ׳

עבודת קורבן החטאת של הציבור מושווית לקורבנו של הכהן הגדול, ולכן וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת ויקטיר את איבריו כפי שציווה ה'. הכפילות בציווי כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ מדגישה כי חיסור של הזאת דם אחת פוסל את הקורבן, אף על פי שחיסור פעולות משניות אחרות אינו מעכב את ההליך. הפסוק מבחין בין הפעולה הפיזית של כיסוי החטא, שבה וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן, לבין התוצאה שבה וְנִסְלַח לָהֶם והחטא נמחק לחלוטין על ידי ה'. הבטחת הסליחה המפורשת ניתנת כאן לציבור, בעוד שסליחתו של הכהן הגדול שהטעה אותם תלויה בכפרתם, או שחטאו מותיר רושם שלילי המונע סליחה מוחלטת.