ויקרא, פרק ד׳, פסוק ל״ד

תהליך כפרת החטא דורש מהכהן פעולות מדויקות וכוונה מיוחדת. כאשר וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת, עליו לכוון במפורש כבר בשלב קבלת הדם בכלי שפעולה זו נעשית לשם קורבן חטאת. לאחר מכן הכהן לוקח מהדם בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה, פעולה שמספר הפעמים המדויק הנדרש לביצועה נלמד ממסורת הכתיב המקובלת של המילים בתורה. בסיום ההזאה באצבע נאמר וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ, כאשר הכוונה אינה לכל דם הקורבן מראשיתו, אלא לדם שנותר בכלי אותו יש לשפוך אל תחתית המזבח.