תהליך כפרת החטא דורש פעולות מדויקות בדם הקורבן, החל מקבלתו ועד לנתינתו על מזבח העולה. שלבים אלו אינם טכניים בלבד, אלא דורשים כוונה מיוחדת ומסורת קפדנית של ביצוע. הכתוב מציין כי הכהן לוקח מדם החטאת, ומכאן נלמד כי כבר בשלב קבלת הדם בכלי, על הכהן לכוון במפורש שפעולה זו נעשית לשם קורבן חטאת [אדרת אליהו].
כאשר הכהן נותן את הדם על קרנת המזבח, המילה נכתבת בכתיב חסר, ללא האות וי"ו. סביב כתיב זה קיים דיון רחב. חכמי התלמוד, ובהם בית שמאי ובית הלל, למדו את מספר מתנות הדם המדויקות הנדרשות לעיכוב ולמצווה מתוך דרשות המבוססות על השאלה האם המילה נכתבה בכתיב מלא או חסר בפרשיות החטאת השונות. עם זאת, על פי מסורת הכתיב המקובלת, המילה נכתבת תמיד בכתיב חסר בכל שלוש הפעמים שהיא מופיעה בפרשיות אלו. הכלל הקובע הוא שבכל מקרה של סתירה בין דרשות התלמוד למסורת הכתיב המדויקת, ההכרעה ונוסח הספרים הולכים אחר המסורה המקובלת [מנחת שי].
לאחר מתן הדם באצבע על קרנות המזבח, מצווה הכהן לגבי שאר הדם: וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ. הכוונה כאן אינה לכל דם הקורבן מראשיתו, אלא לדם שנותר בתוך הכלי לאחר פעולת ההזאה באצבע, ואותו יש לשפוך אל יסוד המזבח [ביאור שטיינזלץ].