השלמת תהליך כפרת החטא דורשת פעולה כפולה בדם הקורבן, המקשרת בין פנים המקדש לבין החוץ. לאחר סדרת הזאות, הכהן נדרש לתת מן הדם על קרנות המזבח הפנימי, ולאחר מכן להוציא את השארית ולשפוך אותה אל יסוד המזבח החיצון. מסלול זה של הדם מסמן את טהרת הקודש ואת סיום העבודה המרכזית של מתן הדמים.
המילים וּמִן הַדָּם נראות לכאורה מיותרות, אך הן באות ללמד הלכה מעשית: אם דם הקורבן התקבל במספר כוסות שונות, והכהן כבר טבל באחת מהן לשם ההזאות הראשונות, הוא אינו חייב להמשיך להשתמש באותה כוס, אלא רשאי לקחת לכתחילה דם מכוס אחרת השייכת לאותו קורבן [העמק דבר]. נתינת הדם נעשית עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ, והכוונה כאן היא למזבח הקטורת הפנימי [ביאור שטיינזלץ], אשר ממוקם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, כלומר בתוך ההיכל עצמו [ביאור יש"ר].
לאחר מכן נאמר וְאֵת כָּל הַדָּם, פעולה המתייחסת לכל הדם שנותר בכלי [ביאור שטיינזלץ]. דם זה נשפך אל היְסוֹד – מילה הכתובה בתורה בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי]. הציון המפורש של המילה יסוד נדרש כדי להבהיר שהשפיכה חייבת להיעשות ממש על היסוד התחתון, ולא בשום מקום אחר על דופנו המערבית של המזבח [פרדס יוסף].
הפסוק מנחה לשפוך את הדם אל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. רוב הפרשנים מסכימים כי תוספת המילים "אשר פתח אהל מועד" אינה באה רק כדי לזהות באיזה מזבח מדובר, שהרי המילים "מזבח העולה" כבר מבהירות שמדובר במזבח החיצון. מטרת התוספת היא להצביע על מיקום מדויק במזבח עצמו: זהו היסוד המערבי, המכוון בדיוק כנגד פתח האוהל [רש"י, מזרחי, גור אריה, דברי דוד]. בנוסף, הדגשה זו נועדה למעט באופן מוחלט את מזבח הזהב הפנימי, ולוודא ששפיכת שיירי הדם לא תיעשה בתוכו אף על פי ששם נעשתה נתינת הדם על הקרנות [גור אריה, דברי דוד, פרדס יוסף].
סביב הסיבה לבחירה דווקא ביסוד המערבי מתקיימת מערכת של השלמות ומחלוקות בין המפרשים. גישה אחת מסבירה זאת מתוך הכלל ההלכתי ש"אין מעבירין על המצוות": כאשר הכהן מסיים את עבודתו בתוך ההיכל ויוצא החוצה, היסוד המערבי הוא החלק הראשון של המזבח שהוא פוגש בדרכו, ולכן עליו לקיים את המצווה מיד שם ולא להמשיך ליסוד אחר [מזרחי, משכיל לדוד]. מנגד, יש הסבורים כי הכתוב הוסיף את המילים "אשר פתח אהל מועד" דווקא כדי להדגיש ששפיכת הדם ביסוד המערבי היא גזירת הכתוב עצמאית, ולא רק תוצאה של הכלל "אין מעבירין על המצוות" [שפתי חכמים]. גישה שלישית שוללת לחלוטין את הקשר לכלל זה, וטוענת כי האמירה שהכהן פוגש את היסוד המערבי לראשונה אינה סיבה הלכתית, אלא תיאור מציאותי ופיזי של הכתוב המציין את צדו של המזבח הסמוך ביותר לפתח [דברי דוד].