תארו לעצמכם שאתם מקבלים משימה חשובה מאוד שמורכבת מהרבה שלבים. איך הייתם פועלים כדי לסיים אותה בצורה המדויקת ביותר? הכהן במשכן מבצע עכשיו את השלבים האחרונים של בקשת הסליחה והכפרה. תחילה, הוא לוקח את כוס הדם. המילים וּמִן הַדָּם מלמדות אותנו כלל מעניין: אם הדם נאסף בכמה כוסות שונות, הכהן לא חייב להמשיך להשתמש בדיוק באותה כוס שבה התחיל, אלא מותר לו לקחת כוס אחרת ששייכת לאותו קורבן.
הכהן שם את הדם עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ, והכוונה כאן היא למזבח הקטורת הפנימי שנמצא בְּאֹהֶל מוֹעֵד, כלומר ממש בתוך המבנה הקדוש עצמו. לאחר מכן, התורה אומרת וְאֵת כָּל הַדָּם, וזה אומר שהכהן לוקח את כל מה שנשאר בכלי ויוצא החוצה. הוא שופך את השארית אל היְסוֹד, שזה ממש הבסיס התחתון של המזבח, ולא בשום מקום אחר.
התורה מוסיפה שהמקום הזה נמצא אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. התוספת הזו לא באה רק להגיד לנו באיזה מזבח מדובר, אלא לכוון אותנו לנקודה מדויקת: הצד המערבי של המזבח, שפונה בדיוק אל פתח האוהל. ולמה שופכים את השארית דווקא שם? מפני שכשהכהן מסיים את העבודה בפנים ויוצא החוצה, הצד המערבי הוא החלק הראשון של המזבח שהוא פוגש בדרך, ולכן הוא מקיים את המצווה מיד כשהוא מגיע אליו.