קרה לכם פעם ששמתם לב שמילה אחת חסרה, והחיסרון שלה מספר סיפור שלם? בואו נראה מה קורה כשכל העם עושה טעות וצריך לבקש סליחה מה'. הכהן נכנס לאוהל מועד כדי לכפר על החטא של כולם. התורה אומרת וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם. למה נכתב "מן הדם" ולא פשוט "את הדם"? זה בא ללמד אותנו שאם הכהן הביא את הדם בשני כלים שונים, הוא לא צריך לטבול בשניהם, אלא מספיק שיטבול את האצבע שלו רק בכלי אחד מתוך מה שהובא.
לאחר מכן, הכהן מזה, כלומר מטפטף בעדינות, את הדם אל עבר אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת. הפרוכת היא המסך הגדול והמיוחד שמפריד בין אזור הקודש לקודש הקודשים. הכהן מכוון בדיוק לאמצע הפרוכת, מול המקום שבו נמצא ארון הברית שבפנים. אגב, הטיפות לא באמת חייבות לגעת בפרוכת עצמה, מספיק שהכהן רק יכוון לאותו כיוון.
אבל יש כאן משהו מעניין מאוד. במקומות אחרים, כשכהן יחיד חוטא, התורה קוראת למסך הזה "פרוכת הקודש", וכאן נכתב רק פְּנֵי הַפָּרֹכֶת. לאן נעלמה המילה "קודש"? המפרשים מסבירים זאת בעזרת משל למלך. אם רק קבוצה קטנה במדינה מתנהגת לא יפה כלפי המלך, הפמליה שלו והמשרתים נשארים איתו. אבל אם כל המדינה מורדת בו, הפמליה עוזבת. כך גם כאן, כשכל העם חוטא ביחד, הקדושה כביכול מסתלקת ועוזבת את המקום, ולכן המילה "קודש" הושמטה.