תהליך הקרבת קורבן החטאת דורש דיוק רב בטיפול בדם הבהמה. לאחר שהכוהן נותן מן הדם באצבעו על קרנות המזבח, עליו לטפל בשאריות הדם. משמעותו הפשוטה של הציווי וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ היא שיש לשפוך אל יסוד המזבח את כל הדם שנותר בתוך הכלי [ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, הפרשנים שמים דגש מיוחד על המילה כָּל בפסוק זה. הם משווים ביטוי זה לכתוב בקורבן חטאת של נשיא (פסוק כה לעיל), שם נאמר "ואת דמו ישפוך" ללא המילה "כל". מתוך הבדל זה, נלמדת הלכה מיוחדת למקרה שבו דם הקורבן התקבל למספר כוסות שונות.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתוספת של המילה כָּל באה ללמד על מצב שבו הכוהן קיבל את הדם בארבע כוסות נפרדות, ונתן מתנה אחת (טיפת דם אחת) על המזבח מכל כוס וכוס. במקרה כזה, הדם שנותר בכל ארבע הכוסות נחשב ל"שיריים", ויש חובה לשפוך את כולו אל יסוד המזבח. לעומת זאת, במקום שבו התורה השמיטה את המילה "כל" (כמו בחטאת נשיא), המשמעות היא שאם הכוהן נתן את כל מתנות הדם מתוך כוס אחת בלבד, הדם שנמצא בשאר הכוסות נפסל ואינו נשפך אל היסוד.
לצד זאת, קיימת דעת מיעוט של רבי אלעזר ברבי שמעון, החולק וסובר שגם אם הדם הוזה מכוס אחת בלבד, הדם שבשאר הכוסות עדיין נחשב לשיריים וראוי להישפך אל היסוד. לשיטתו, השמטת המילה "כל" בחטאת נשיא אינה מתייחסת לכוסות הדם, אלא באה למעט את הדם שנותר בצוואר הבהמה עצמה, שאינו נשפך אל היסוד [מלבי"ם, רד"צ הופמן].