תהליך הכפרה של החוטא בשגגה דורש פעולות מדויקות של התקרבות מחודשת. בניגוד לקרבנות החטאת של הכהן המשיח או של הציבור, שדמם מובא אל תוך הקודש פנימה, כאן מדובר בחטאת חיצונית של יחיד או נשיא. דמה של חטאת זו ניתן על המזבח החיצון הנמצא בחצר המשכן, בהתאם למידת הריחוק והחומרה של החטא [חזקוני, רשב"ם, רד"צ הופמן, הירש].
הפעולה מתחילה כאשר כהן הדיוט מקבל את הדם [ביאור יש"ר]. הכתוב מדגיש כי עליו לקחת מִדַּם הַחַטָּאת, כדי ללמד שקבלת הדם חייבת להיעשות מתוך כוונה מפורשת לשם קרבן חטאת [תורה תמימה]. המילים וְלָקַח... בְּאֶצְבָּעוֹ עוררו דיון נרחב בקרב המפרשים. הגישה המרכזית מסבירה שבשונה מקרבנות אחרים שבהם הדם נזרק מתוך כלי, כאן הכהן טובל את אצבעו בדם ומורח אותו [שטיינזלץ]. הפעולה צריכה להיעשות בכוח אדם דווקא, והיא פסולה אם בעל חיים זרק את הדם לידי הכהן [תורה תמימה]. מפרשים אחרים מקשים כיצד ניתן "לקחת" את הדם מהשחיטה באצבע, שהרי קבלת הדם מתבצעת בכלי. משום כך, יש המסבירים שהמילה בְּאֶצְבָּעוֹ מתייחסת רק להמשך הפסוק ולפעולת הנתינה על המזבח [מלבי"ם]. גישה אחרת מציעה שהמילה "אצבע" משמעותה גם אחיזה ותפיסה, ולכן היא רומזת לכלי השרת עצמו שבו אוחז הכהן, או לאצבעות ידו האוחזות בכלי, ויש שאף תיארו כי הכהן עושה מעין "אוזן" וידית אחיזה לכלי בעזרת אצבעו [הכתב והקבלה, פרדס יוסף]. הפרשנים מסכימים כי גם קבלת הדם וגם נתינתו חייבות להיעשות ביד ימין [רלב"ג, תורה תמימה, אדרת אליהו].
לאחר מכן, הכהן עולה בכבש אל המזבח ופונה ימינה כדי לתת את הדם עַל קַרְנֹת המזבח – בארבע הפינות: הדרום־מזרחית, הצפון־מזרחית, הצפון־מערבית והדרום־מערבית [רלב"ג, רד"צ הופמן]. נתינת הדם על כל ארבע הפינות נועדה להקיף את מכלול החיים, ומסייעת לחוטא לשוב ולבסס את דרכו המוסרית [הירש]. מבחינה הלכתית, לכתחילה מצווה לתת את הדם על כל ארבע הקרנות, אך בדיעבד הכפרה חלה גם אם ניתנה מתנת דם אחת בלבד [תורה תמימה, הירש]. התורה מדגישה שמדובר בקרנות מִזְבַּח הָעֹלָה ספציפית, כדי להוציא מכלל טעות ולמנוע מחשבה שמא יש לתת את הדם על מזבח הקטורת הפנימי, כפי שנעשה בקרבנות חטאת אחרים [מלבי"ם].
בסיום התהליך, נאמר וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ. מילים אלו מתייחסות לשיירי הדם שנותרו בכלי לאחר מתן הדם על הקרנות, ולא לכל דם הבהמה, שהרי חלקו כבר ניתן על המזבח [רש"י, רמב"ן, מזרחי, שפתי חכמים, רלב"ג, ביאור יש"ר, גור אריה, משכיל לדוד]. עם זאת, הכהן נדרש מלכתחילה לקבל את כל דם הבהמה בעת השחיטה אל תוך הכלי [מזרחי, גור אריה]. במקרה שהדם התקבל במספר כוסות שונות, שיירי הכוס הראשונה נשפכים אל היסוד, ושאר הכוסות נשפכות אל תעלת הניקוז [תורה תמימה]. פעולת השפיכה צריכה להיעשות מלמעלה למטה על גג היסוד, ולא כזריקה אל עבר קיר המזבח [מלבי"ם].
רוב הפרשנים מסכימים כי שפיכת השיירים נעשית אֶל יְסוֹד הדרומי של המזבח. הטעם לכך מבוסס על סדר ההליכה: כשם שבחטאות הפנימיות הכהן שופך את השיירים ביסוד המערבי שהוא הראשון שהוא פוגש בצאתו מההיכל, כך גם כאן, כאשר הכהן מסיים את הקפת המזבח ויורד מן הכבש (הנמצא בדרום), היסוד הראשון שהוא פוגש בסמוך אליו הוא היסוד הדרומי, ושם הוא שופך את שיירי הדם [תורה תמימה, אדרת אליהו, רד"צ הופמן, מלבי"ם].