ויקרא, פרק ד׳, פסוק כ״ה

בתהליך כפרת היחיד על חטא בשגגה, הכהן מקבל בימינו את הדם מתוך כוונה מפורשת לשם קרבן חטאת, כפי שנאמר וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת. יש המסבירים שהכהן טובל את אצבעו בדם כדי למרוח אותו, ואחרים מפרשים שהמילה בְּאֶצְבָּעוֹ מתייחסת לאופן שבו אצבעותיו אוחזות בכלי. לאחר מכן הוא נותן את הדם עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה החיצון, כלומר על ארבע פינותיו, כדי להקיף את מכלול חייו של החוטא ולסייע בתיקונו המוסרי. בסיום התהליך, וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה, כלומר הכהן יוצק את שיירי הדם שנותרו בכלי על היסוד הדרומי של המזבח, שאותו הוא פוגש ראשון עם ירידתו מן הכבש.