הכהן נדרש לטרוח בעצמו וְהֵבִיא את הקרבן, כשהתורה מדגישה שעליו להביא דווקא אֶת הַפָּר ולא בעל חיים אחר, חובה שאינה מתבטלת גם לאחר יום הכיפורים. הוא מביא אותו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אל החצר שמול הפתח, ועומד לִפְנֵי ה' כך שפניו וראש הפר מופנים מערבה אל קודש הקודשים. לאחר מכן הכהן מבצע את הפעולה ההכרחית של סמיכת הידיים, וההדגשה וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר מלמדת שגם פר יום הכיפורים טעון סמיכה למרות שהוא בא לכפרה כללית. לבסוף, המילים וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה' מגדירות שהשחיטה מתבצעת בצפון העזרה כשהשוחט פונה למערב, מיקום המסמל את תיקון השתלטות הצד החומרי על האדם.
ויקרא, פרק ד׳, פסוק ד׳
פרשת ויקרא
וְהֵבִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַפָּ֔ר וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.