פסוק זה חותם את תהליך הקרבת חטאת הנשיא, ומסכם את שלב הקטרת החלבים, עבודת הכפרה של הכהן והתוצאה הרוחנית הסופית.
וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים
הפרשנים מסכימים כי ההוראה להקטיר את החלב אינה מתייחסת רק לחלב עצמו, אלא לכלל ה"אימורים" – החלקים הפנימיים של הקרבן המיועדים להקטרה על המזבח, הכוללים את החלב העוטף את הקרביים, שתי הכליות ויותרת הכבד [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה, תורה תמימה, ביאור יש"ר]. ההשוואה לזבח השלמים באה ללמד שיש לנהוג בקרבן זה בדיוק כפי שנוהגים בשלמי עז. מכיוון שחטאת הנשיא היא שעיר זכר, אין מקטירים את האליה (הזנב השומני), בניגוד לקרבן כבש שבו האליה מוקטרת. לכן הפסוק מדגיש שההקטרה תהיה כפי שמפורש בדיני עז המובאת לשלמים [מזרחי, שפתי חכמים, גור אריה].
הבדל דק נוסף מתגלה בלשון הפסוק: בניגוד לקרבנות אחרים שבהם מוזכרת פעולת ההסרה או ההרמה של החלבים לפני ההקטרה, כאן נכתב מיד יַקְטִיר. הסיבה לכך נעוצה במעמדו הרם של הנשיא. חטאיו הקודמים לשגגה כבדים יותר משל אדם רגיל בשל רום מעלתו, ולכן אכילת בשר החטאת על ידי הכהנים אינה מספיקה כדי לכפר עליהם, ורק זריקת הדם וההקטרה הישירה מכפרות על מעשה השגגה עצמו [העמק דבר].
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ
התורה בוחרת לשנות כאן את סדר המילים הרגיל. במקום לכתוב "וכפר הכהן עליו", הוקדמה המילה עָלָיו כדי לדייק הלכות חמורות בדיני הכפרה [מלבי"ם, אילת השחר]. מהמילה עָלָיו לומדים שהקרבן חייב להישחט במפורש לשמו של האדם שהביא אותו, ולא לשם אדם אחר המחויב בקרבן כמותו או לשם אדם מת. כמו כן, נלמד מכאן שאין הכהן יכול לערב דם של שני אנשים ולכפר עליהם כאחד [תורה תמימה, צפנת פענח, אדרת אליהו, מלבי"ם]. יתרה מכך, המילה מֵחַטָּאתוֹ מדגישה שפעולת זריקת הדם, שהיא עיקר הכפרה, חייבת להיעשות במפורש לשם קרבן חטאת [תורה תמימה, רלב"ג].
מבחינה רעיונית, חטאת הנשיא נושאת מסר חינוכי לכלל העם. בעוד שהכהן הגדול מייצג את מידת האהבה לה', הנשיא, כמנהיג, מייצג את מידת היראה, המצמצמת את האגו ומונעת חטאים. כאשר העם רואה שמנהיגו מכיר בחומרת החטא וממהר להביא קרבן אפילו על שגגה, הדבר מעורר השראה בקרב העם כולו להישמר מחטאים ולשוב בתשובה [חומש קה"ת].
וְנִסְלַח לוֹ
הפסוק נחתם בהבטחה לסליחה. הפרשנים עומדים על ההבדל העמוק שבין המושג "סליחה" לבין לשונות אחרים של מחילה, כגון "נושא עון" או "מעביר עון". בעוד שלשונות אחרים מתארים מצב שבו החטא עדיין קיים במציאות אך מוסתר או מוקפא, המילה וְנִסְלַח מבטאת עקירה מוחלטת של החטא, כאילו לא היה קיים מעולם. מסיבה זו, פועל זה בתורה מיוחס אך ורק לה' ולא לבני אדם, שכן רק ה' מסוגל למחוק את עברו של האדם לחלוטין [מלבי"ם, אילת השחר, פרדס יוסף].
סליחה זו מוענקת לנשיא באופן מיידי, ואין הוא צריך להמתין ליום הכיפורים כדי להתכפר [תורה תמימה, אדרת אליהו, מלבי"ם]. פעולת הכפרה והסליחה מונעת מהחטא לגרור את האדם לקלות ראש עתידית, ומעניקה לו אפשרות להמשיך בחייו ללא הפרעה רוחנית [רש"ר הירש]. עם זאת, המילה לוֹ באה להדגיש שהסליחה האלוהית הגמורה אינה באה מאליה, אלא ניתנת בעבור הפעולה האקטיבית שעשה כשהביא את הקרבן. אילו היה יושב בחיבוק ידים, לא היה זוכה לסליחה זו [מלבי"ם].