לאחר שהוסרו החלבים והחלקים המובחרים שהועלו על המזבח, נותר עיקרו של פר החטאת. הפסוק מונה את חלקי הפר המיועדים להוצאה ולשריפה מחוץ למחנה, תוך יצירת הקבלה והנגדה מכוונת להלכות קורבן העולה. מבחינה תחבירית, הפסוק אינו עומד בפני עצמו, אלא משמש כהקדמה המונה את הפריטים שעליהם מוסבת פעולת ההוצאה והשריפה המתוארת בפסוק הבא [שד"ל, רד"צ הופמן, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפר מוצא אל מחוץ למחנה כשהוא שלם לחלוטין. עם זאת, הכתוב מפרט עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו, והמילה עַל מתפרשת במשמעות של "עם" [חזקוני]. פירוט איברים אלו בא ללמד שרגע לפני השריפה עצמה, הפר מנותח ונחתך לנתחים, בדיוק כפי שנעשה בקורבן עולה [רלב"ג, תורה תמימה, אדרת אליהו, רד"צ הופמן]. מנגד, יש המבארים כי הראש, אף שהותז בשעת השחיטה, והכרעיים, נותרים מחוברים ודבוקים לבשר ואינם מופרדים מן הגוף [ביאור יש"ר].
הבדל בולט נוסף מקורבן העולה טמון בטיפול בעור ובקרביים. בעוד שבעולה העור מופשט וניתן לכוהן, כאן מודגש וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ. הפרשנים מסכימים כי הפר נשרף יחד עם עורו, ללא הפשטה. הלכה זו נלמדת מההיקש בסוף הפסוק למילים וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ. המילה וּפִרְשׁוֹ מתארת את הרעי והצואה שבתוך המעיים, ונקראת כך משום שהיא מתפרשת ויוצאת מן החי [ביאור יש"ר]. ההיקש מלמד שכשם שהפרש נותר חבוי בתוך הקרביים, כך הבשר נותר חבוי בתוך העור [חזקוני, אדרת אליהו, תורה תמימה]. סיבה נוספת לכך שהפרש נותר בפנים היא שגנאי וביזיון להוציאו כשהוא גלוי לעין [תורה תמימה].
כמו כן, בניגוד לעולה שבה יש לרחוץ את הקרביים והכרעיים במים, בפר החטאת האיברים נותרים כמות שהם, מלוכלכים בפרש וללא רחיצה, משום שאף חלק מהם אינו מיועד להקרבה על המזבח לה' [רלב"ג, ביאור יש"ר, רד"צ הופמן].
מבחינה רעיונית וסמלית, שריפת החטאת בצורה זו מחוץ למחנה נובעת ממהות הקורבן. קורבן זה מובא על חטאים פנימיים ועל שגגות של ההנהגה הרוחנית העליונה של העם. בדרך כלל, בשר החטאת נאכל על ידי הכוהנים כדי להשלים את הכפרה, אך במקרה זה, בשל הפגם שדבק בהנהגה, אין בנמצא אישיות כוהנית במדרגה אידיאלית הראויה לאכול מהקורבן. לכן הוא מוצא אל מחוץ למחנה. העובדה שהפר מנותח לנתחים נועדה לשמר בו סממן של קורבן, אך מנגד הוא נשרף ללא הפשטת העור וללא רחיצת הקרביים, כדי להדגיש שאין זו הקרבה רגילה, אלא שריפה של חלקי קורבן שנותרו ללא צרכן ראוי, עקב חסרונה הרוחני של האומה [רש"ר הירש].