תהליך הכפרה מתחיל כאשר הבעלים מתוודה על חטאו וְסָמַךְ יָדוֹ עַל־רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, ניסוח המלמד שגם שעירים המובאים על חטאים אחרים חייבים בסמיכה. התורה מצווה לשחוט דווקא אֹתוֹ, שכן קרבן זה קשור באופן בלתי ניתן לניתוק לאדם ולחטא מסוים, ולכן אינו יכול להיות מוחלף בבהמה אחרת. השחיטה מתבצעת בצפון העזרה, בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־יִשְׁחַט אֶת־הָעֹלָה, כדי לחסוך מהחוטא בושה פומבית שכן הרואים יחשבו שהוא מביא עולת נדבה, וכן כדי להדגיש שמעמדו של הנשיא אינו פוטר אותו מהקפדה מוחלטת על מקום השחיטה. הפסוק נחתם בקביעה חַטָּאת הוּא, המחייבת את הכהן לבצע את השחיטה מתוך כוונה מפורשת ובלעדית לשם חטאת, ואם כיוון לקרבן אחר הרי שהקרבן נפסל לחלוטין.
ויקרא, פרק ד׳, פסוק כ״ד
פרשת ויקרא
וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשָׁחַ֣ט אֹת֗וֹ בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.