ויקרא, פרק ד׳, פסוק ט׳

הציווי להסיר וְאֶת־הַחֵלֶב המצוי עַל־הַכְּסָלִים, שהם מותני הבהמה הסמוכים לרגליה האחוריות, נובע מכך ששומן זה מסמל את אטימות הלב והגאווה שהובילו לחטא, ולכן דווקא הוא מוקרב לכפרה. פירוט האיברים הפנימיים, ובהם וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד, מופיע בהרחבה בקרבנו של הכהן הגדול כדי להדגיש את הידור הקרבן וקבלתו ברצון לפני ה'. הרחבה זו נועדה למעט מחומרת חטאו של הכהן המשיח, בדומה למלך המקל בדינו של אוהב שסרח. מעבר למשמעות הרעיונית, אזכור איברים אלו מלמד שדיני מעילה, האוסרים להפיק הנאה אישית מרכוש הקדש, חלים עליהם במלואם.