ויקרא, פרק ד׳, פסוק ח׳

הכהן מפריש מן הקרבן וְאֶת כָּל חֵלֶב, שהוא רקמת השומן הנפרדת הניתנת לקילוף מהבשר, בעוד גוף פַּר הַחַטָּאת שלם, כפי שמורה המילה מִמֶּנּוּ. מסירת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב לאש המזבח מסמלת את שעבוד התשוקות החומריות לה', ופירוט איברים אלו בא ללמד שקרבן זה נועד להרבות שלום בעולם. התורה משתמשת בפועל יָרִים, שמשמעותו הסרה והפרשה, כדי להדגיש את התעלות החלק המוקדש לה', וכן משום שבקרבן זה הבשר נשרף כליל ואינו נאכל, כך שהקטרת החלב מהווה את עיקר הכפרה. הלשון המלאה של הפסוק נועדה ללמד שדין הקטרת חלבים זה חל גם על קרבנות נוספים שלא פורשו במלואם, כמו פר יום הכיפורים ושעירי החטאת של השבטים.