ויקרא, פרק ד׳, פסוק ז׳

כפרתו של הכהן הגדול על חטאו דורשת כניסה אל המרחב המקודש פנימה, ולכן וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם בטבילת אצבע מחדש לכל הזאה עַל קַרְנוֹת, שהן הבליטות המרובעות שבפינות מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים הפנימי. פעולה זו נעשית לִפְנֵי ה', כאשר המזבח חוצץ בין הכהן לפרוכת, ובתנאי שהמבנה שלם ותקרתו אינה פגומה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד. לאחר מכן, וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר שנותר במזרק יִשְׁפֹּךְ הכהן בזרם מדויק מלמעלה למטה אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה החיצון. השפיכה מתבצעת על היסוד המערבי אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, שכן זהו המקום הראשון שהכהן פוגש בצאתו מן הקודש, כדי לקיים את המצווה מיד וללא דיחוי.