יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשהאדם הכי חשוב במשכן, הכהן הגדול, עושה טעות? בגלל התפקיד המיוחד שלו, תיקון הטעות דורש תהליך שונה מכל שאר הקרבנות. בדרך כלל, נותנים את הדם על המזבח שנמצא בחוץ, אבל כאן הכהן נכנס עמוק פנימה אל תוך הקודש.
כשהוא עומד שם, וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם מספר לנו שהכהן טובל את האצבע שלו בתוך קערת הדם מחדש לפני כל פעם שהוא נותן ממנו, ולא מסתפק בטבילה אחת בלבד. הוא נותן את הדם עַל קַרְנוֹת, שהן הבליטות המרובעות שנמצאות בארבע הפינות של המזבח. המזבח הזה הוא מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים, מזבח הזהב הפנימי. בדרך כלל מקטירים עליו רק קטורת שמפיצה ריח טוב, ורק פעם בשנה ביום הכיפורים נותנים עליו דם, אבל המקרה של הכהן הגדול הוא יוצא דופן.
הכהן עומד לִפְנֵי ה', כלומר המזבח נמצא ממש בינו לבין הפרוכת. כל הפעולה הזו חייבת להיעשות אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וזה מלמד אותנו שהמבנה חייב להיות שלם לגמרי ואם למשל חסר חלק בגג, אי אפשר לבצע את העבודה.
אחרי שהכהן מסיים את עבודתו בפנים, הוא יוצא החוצה, והתורה אומרת וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ. האם הכוונה לכל הדם שהיה בפר? הרי הוא כבר השתמש בחלק ממנו! הכוונה היא לכל שאריות הדם שנשארו בכלי. הוא יִשְׁפֹּךְ את הדם בזרם עדין ומדויק מלמעלה למטה, ולא בזריקה מרחוק.
את השאריות הוא שופך אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה, שהוא הבסיס של המזבח הגדול שנמצא בחוץ. הוא בוחר לשפוך את הדם בדיוק בצד אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, הצד שפונה אל פתח ההיכל. למה דווקא שם? כי כשהכהן יוצא החוצה מהקודש, זה המקום הראשון שהוא פוגש. מכאן אנחנו לומדים דבר מקסים: כשיש לנו הזדמנות לקיים מצווה, אנחנו לא מחכים, אלא עושים אותה מיד בהזדמנות הראשונה!