יצא לכם פעם לחשוב כמה דיוק ותשומת לב צריכים הכוהנים שעובדים בבית המקדש? כשמישהו מביא קורבן חטאת, הכוהן לוקח מעט מהדם באצבעו ושם על הפינות של המזבח. אבל מה עושים עם השאריות שנשארו בכלי?
התורה מסבירה לנו בדיוק מה לעשות וכותבת וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ. הכוונה היא שהכוהן צריך לשפוך את כל מה שנשאר אל היסוד, שזה החלק התחתון של המזבח. המפרשים שואלים, למה היה חשוב לתורה להדגיש את המילה כָּל? הרי היה אפשר פשוט לכתוב לשפוך את הדם.
התשובה היא שהמילה הזו באה ללמד אותנו על מקרה מיוחד. תארו לעצמכם שהכוהן לא אסף את הדם רק לכוס אחת, אלא חילק אותו לארבע כוסות שונות, והוא לקח טיפה אחת מכל כוס וכוס כדי לשים על המזבח. במצב כזה, המילה כָּל מלמדת אותנו שאסור לכוהן לשפוך למטה רק את השאריות של כוס אחת. הוא חייב להתייחס לכל הכלים שהשתמש בהם, לאסוף את כל מה שנשאר בכל ארבע הכוסות, ולשפוך את הכול ביחד אל יסוד המזבח.