ויקרא, פרק ד׳, פסוק י״ט

קרה לכם פעם שחבר טוב שלכם עשה טעות, אבל בגלל שאתם כל כך אוהבים אותו, העדפתם לדבר על זה כמה שפחות? כשהסנהדרין, שהם החכמים והשופטים הכי גדולים של עם ישראל, היו עושים טעות בלי כוונה, הם היו צריכים להביא קרבן. התורה אומרת לכהן וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ, כלומר לקחת את החלב של הקרבן, ואז וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה להעלות אותו על המזבח. אבל אם נשים לב, נראה שכאן התורה מקצרת מאוד. היא לא מפרטת את כל החלקים הפנימיים שצריך להקריב, כמו שהיא פירטה בקרבן של הכהן הגדול. למה? התשובה היא אהבה. זה דומה למלך שכועס על חבר שהוא מאוד אוהב, ובגלל האהבה הגדולה הזו הוא בוחר לקצר ולא להאריך בתיאור המעשה שלו. ה' כל כך אוהב את חכמי הסנהדרין, והתורה שהם לומדים כל כך יקרה וחשובה, אפילו יותר ממעלתו של הכהן הגדול. לכן, מתוך חיבה מיוחדת אליהם, התורה בוחרת לקצר בפירוט הקרבן.