קרה לכם פעם שהרגשתם שעשיתם טעות גדולה וממש רציתם לתקן אותה? גם הכהן הגדול, האדם החשוב ביותר במשכן, עלול לפעמים לטעות. כשהוא מביא קורבן כדי לכפר על הטעות שלו, הוא לוקח את הדם של הקורבן אל תוך המבנה הקדוש והפנימי של המשכן. בגלל זה, היינו יכולים להתבלבל ולחשוב שגם את החלקים הפנימיים של הקורבן צריך להקטיר בפנים. לכן התורה מדגישה שאת החלקים האלו מקריבים דווקא עַל מִזְבַּח הָעֹלָה, שהוא המזבח הגדול והרגיל שנמצא בחוץ בחצר.
התורה מסבירה שעושים את זה כַּאֲשֶׁר יוּרַם, כלומר בדיוק כפי שלוקחים ומרימים את אותם חלקים מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים, שהוא קורבן השלמים. אבל למה להשוות קורבן שמביאים על חטא לקורבן שלמים, שהוא קורבן של שמחה? יש כאן מסר מקסים. יכולנו לחשוב שקורבן על חטא הוא משהו עצוב, אבל התורה מלמדת אותנו שברגע שהכהן מתקן את הטעות שלו, הקורבן הזה מביא שלום והרמוניה לעולם ומתקבל באהבה וברצון לפני ה', ממש כמו קורבן שלמים.