ויקרא, פרק ו׳, פסוק י׳

שיירי מנחת הסולת הניתנים לכהנים אסורים בחימוץ, והכתוב מזהיר לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ כדי להדגיש שגם חֶלְקָם של הכהנים חייב להישאר טהור ולסמל תלות מוחלטת בה', כאשר כל פעולה בתהליך החימוץ מהווה עבירה נפרדת. הכהנים רשאים לאכול את מנתם רק לאחר שהקומץ הוקטר בפועל על המזבח, שכן זכות זו מוענקת להם ישירות מתוך האש של ה', כפי שמצוין במילים נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי. דרגת קדושתה העליונה של המנחה קובעת כי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא בכל מצב, ולכן היא נאכלת אך ורק על ידי זכרי כהונה ובתוך תחומי המשכן בלבד. בנוסף, השוואת המנחה לקרבנות מן החי, כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם, מלמדת שדין אכילתה זהה לדין בשר קרבנות אלו, וכן משליכה על פרטים טכניים באופן ההקרבה ועל פסילת המנחה במקרה שהכהן ביצע את העבודה במחשבה שלא לשמה.